לכל נשמה יש את המסע האישי שלה להגיע לעולם הזה…מסע שלא משנה מה יעשו המשתתפים והצופים מהצד, הוא יהיה גדול מהם, כי יש שיגידו שזו הבחירה הנשמתית הגבוה של כל אדם לאיך, איפה, מתי ואל איזה הורים להיוולד.

אבל בכל זאת במסע הזה מבראשית יש את האישה, האמא האדירה שנושאת ברחמה ומוציאה מגופה ומתוך מעמקי נשמתה את ילדה שבחר בה להיות האמא שלו.

שם, בתוך גלי הלידה עוברת האישה היולדת בשערים עוצמתיים שקשה לתאר במילים.. ובדיוק שם באותם המקומות הכמוסים והעמוקים שברזי נפשה ואגנה נולד התינוק וביחד איתו נולדת אמא שבמסעה האישי שלה אל עבר האימהות היא הופכת לחלק בלתי נפרד ממעגל כל האימהות והעוצמה הנשית המדוברת משחר ההיסטוריה שמספרת על הזינות הלוחמות, המכשפות והקוסמות…

ומצד שני המסע הזה חופן גם את האנרגיה הגברית, האבא, זה המתבונן בפליאה, בהערצה ובפחד בבחירת ליבו האדירה שמביאה חיים לעולם, שמביאה את בנו אל ידייו הרועדות מפחד והתרגשות…

לפעמים הדרכים אל ליבו ומוחו של הגבר ניסתרות לי אבל כשאני מתבוננת בו מהצד אני רואה את האהבה, הרגישות, ההערצה, הפחד, הגאווה והמקומות בהם הוא פוגש את עצמו במסעו האישי להפוך לאבא גם אם זה בפעם הראשונה או השלישית..וזה מדהים! 

אז איפה אני בתוך הסיפור הזה?? אני שואלת את עצמי כל פעם מחדש, איפה אני בתוך הכוחות הניסתרים והגלויים שבמסע הלידה שהוא בכלל לא שלי? ואיך הגעתי לשם בכלל? איך הגעתי למעמד המקודש הזה שוב? איך אני זוכה כל פעם מחדש לחבק, לעודד, להכיל, להקשיב, לגעת, לראות את פלא הבריאה בעיצומה, את תמצית האהבה והקסם שנוצרים שם בשברירי שניות בין אחת לאחד, בין שניים ..בין שלושה…

ואיך התאספו להם בדיוק מושלם פחות או יותר בהסכמה מלאה( פחות או יותר) מספר נפשות כדי לחזות, לתמוך, להכיל ולקבל את מסע הלידה הזה? ואיפה אני מתחילה ונגמרת? כמה אחריות יש לי שם? מה מותר ואסור לי לעשות או להגיד? והמיילדת..והרופא..והסבתא והקשר שנוצר ביננו פתאום שיכול להיות כל כך עמוק ורגיש ואיך אנחנו זורמים עם המסע הזה? איך מקבלים החלטות ופועלים בהתאם ומסכרנים בין ההגיון לרגש.

אז באמונה גדולה עם הרבה אהבה אני מודה על הלא מובן מאליו כל פעם מחדש, מברכת על הזכות להיות נוכחת, קשובה ועם הרבה אינטליגנציה רגשית וידע לדייק את עצמי שם, מולה, מולו מולם ומתפללת לעשות את עבודתי נאמנה עבור כל הבריות שבכל מסע. 

ובסוף כשזה הקטן והמתוקי תופס לי את האצבע כאילו אומר לי:

 'הינה אני כאן, הגעתי סוף סוף בדרכי היחודית שלי, כי גם אני עברתי מסע בדיוק כמוך וכמוכם…כי בחרתי…וככה כי אתם לא תחליטו עלי 😉' אז הלב שלי מתפוצץ ודמעות של אושר, שמחה, הודיה, נפילת מתח, השתאות, עייפות ורעב פורצים להם בשקט על לחיי